בן סימה וחיים, נולד ביום ז' בסיוון תש"ו(6.6.1946) בתל-אביב. אביו עלה כמעפיל מפולין ביום שפרצה מלחמת העולם השנייה, בספטמבר1939, באוניית המעפילים "טייגר היל", שעלתה על שרטון מול חוף תל-אביב. האב היה ממייסדי קיבוץ שער הנגב. אמו, שנולדה בגרוזיה, עלתה לארץ בשנת 1938. משה למד בבית החינוך ב' בחולון, המשיך ללמוד בבית-הספר היסודי "בן-יהודה" בתל-אביב ובגימנסיה "שלווה". עד כיתה י', הוא היה חבר בתנועת "השומר הצעיר". על ילדותו של משה סיפר אביו, שהיה עליז, הרבה לצחוק ולעשות מעשי-קונדס, ועם זאת נוח לכעוס, עקשן, שעמד על דעתו. הייתה לו השפעה על ילדים בני-גילו. הוא רדף צדק, וכשילדים התנהגו בדרך שלא נראתה לו - פגע בהם. זמן קצר אחרי שנולד, עברה משפחתו לתקופה של שלוש שנים לגבעת-ברנר, שם התפתח משה והיה סמל של בריאות ותבונה. משה אהב ספורט, ועד סיום לימודיו בבית-הספר התיכון שיחק כדורסל בנבחרת הנוער של "מכבי תל-אביב".
ביולי 1964 התגייס משה לצה"ל, ושירת בחיל-הצנחנים. הוא היה בחור חסון, נאה, עבר סדרה של אימונים וקורסים והצליח בהם. באפריל 1965 עבר משה קורס מ"כים, ועלה לדרגת רב"ט. במרס 1966 הוא עבר קורס קצינים ועלה לדרגת סג"ם. כעבור שנה אחת, עלה משה לדרגת סגן. הוא השתתף במבצעי התגמול שקדמו למלחמת ששת הימים, וביניהם: ההתקפה על תחנת המשטרה בסמוע, שבהרי חברון, וההתקפה על מוצב הסורים בנוקייב. הוא לחם במלחמת ששת הימים, ולאחר מכן השתתף במרדפים בבקעת הירדן.
עד ספטמבר 1966, שירת משה שירות חובה. לאחר מכן, הוא שירת שנה נוספת בתנאי שירות קבע, השתחרר מצה"ל בשנת 1967 והחל ללמוד בטכניון בחיפה, בפקולטה להנדסה כימית. בשנת 1972 סיים משה את לימודיו בהצלחה, והתחיל לעבוד כמנהל במפעל כימי. תקופה קצרה הוא עבד באבטחת מטוסי "אל-על", אחרי כן עבר לנהל בית-חרושת לתרופות, ועבד בו עד שנפל.
משה לחם במלחמת יום הכיפורים בחזית הסורית בתפקיד מ"פ. הוא היה בין כובשי החרמון הסורי. על שירותו במלחמת יום הכיפורים, חיוו מפקדיו דעתם: "מצוין-מצוין". הציעו לו לחזור לשירות הקבע, אבל הוא העדיף את עבודתו האזרחית. ב-1975 עבר משה בשירות במילואים קורס מ"פים, ועלה לדרגת סרן. כעבור ארבע שנים הוא יצא לקורס מג"דים במילואים, ועלה לדרגת רס"ן. החל בפברואר 1981, הוא פיקד על גדוד בחיל-הצנחנים. בראשית יולי 1982, כשלושה שבועות לאחר תחילתה של מלחמת שלום-הגליל, הועלה משה לדרגת סא"ל.
כשפרצה מלחמת שלום-הגליל, פיקד משה על גדודו מראשית המלחמה ועד שנפל. על תפקידו במלחמה חיוו מפקדיו את דעתם: "משה פיקד על הגדוד בעין-זחלתה, השתתף בעצמו בחילוץ נפגעים, גילה אומץ-לב רב בביצוע כל משימותיו. היה לדוגמה ולמופת. גילה שליטה טובה בגדודו. הצטיין בקור-רוח, באומץ-לב, בשליטה שקטה, אך טובה, באנשיו. הוא מסוגל למלא תפקידים בכירים יותר".
בחוות-דעת נוספת של מפקדיו נאמר עליו: "הוא כיהן כמג"ד במשך כל הלחימה, במשימות לחימה רצופות, במשך כל שבוע הלחימה הראשון, עד השבוע השלישי. מפקד בעל יכולת אישית, כושר מנהיגות, ולמרות רמת הנפגעים הגבוהה ביחידתו המשיך לפקד ולהפעיל את יחידתו. שקט, שלו, בעל כושר מנהיגות, עמד בביצוע כל משימותיו".
ביום ה' בטבת תשמ"ג (21.12.1982), היה משה במשימת סיור בקרבת העיירה קמד-א-לוז בגיזרה המזרחית. הג'יפ שבו נסע בשביל עפר עלה על מוקש, ומשה נהרג יחד עם עוד שני קצינים מחטיבתו. שני קצינים נוספים נפצעו. בן 36שנים הוא היה בנופלו.
הוא הובא למנוחות בבית-הקברות הצבאי בקריית שאול בתל-אביב.
הוא השאיר אחריו רעיה, שני בנים, בת, הורים ושני אחים.
(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי 'יזכור', שנערך ע'י משרד הביטחון)